Bitte verwenden Sie diesen Link, um diese Publikation zu zitieren, oder auf sie als Internetquelle zu verweisen: https://hdl.handle.net/10419/314855 
Erscheinungsjahr: 
2003
Verlag: 
The Bichler & Nitzan Archives, Toronto
Zusammenfassung: 
מהריאיון: "בתוכנית אוסלו היו הרבה פנטזיות מגלומניות, מהסוג ששמעון פרס אוהב להפיץ. מאחר שאי אפשר היה סתם ככה, פשוט ולעניין, לסגת מכל השטחים, ובעיקר לפנות בבת-אחת את כל ההתנחלויות והתשתית הענקית שבוזבזה שם במשך עשרות שנים – היו מוכרחים להפוך את הדבר הפשוט הזה, כמו למשל (רעיון מטורף לחלוטין) לאפשר מעט עצמאות לפלסטינים במעט שטח שנותר להם, לעניין שולי. לא. הרי לא יתכן שעסקי 'הביטחון הלאומי' שכה שקדו לטפח, יתגלו כסתם בועה: היה צריך שמאחורי העניין הפשוט הזה תהיה תוכנית גדולה, 'חזון', שמאחוריו מסתתרת תוכנית עיקרית, מהממת ומתוחכמת, גלובלית ומה לא. מעט מאד בני-אדם טרחו לקרוא את מסמכי אוסלו ופאריס, והאמת היא שההסכמים הללו, אם אפשר לכנות בשם כזה תכתיבים בין כובש לנכבש, הוכנו באופן גרוע, בחשאי, על ידי בני אדם שכל חייהם הסתכמו באינטריגות עלובות. אבל אין לכך שום קשר לעניין העיקרי: הסכם בין ישראל והפלסטינים אינו זקוק ליותר מעמוד אחד מודפס, שבו הישראלים מכירים במדינה עצמאית פלסטינית לפחות בגבולות 4 ביוני 1967, ומתחייבים להסתלק מכל השטחים תוך 24 שעות. השאר, כמו כדאיות של שני צדדים ריבוניים ועצמאיים, להגיע לשיתוף פעולה מסחרי, או הסדרי סחר ותנועה, זה כבר עניין למשא-ומתן מאוחר, ובתנאי ששני הצדדים מעוניינים בכך."
Schlagwörter: 
capital
conglomeration
crisis
globalization
imperialism
inequality
Israel
Middle East
military spending
Oslo Accord
ownership
Palestine
ruling class
Washington Concesus
JEL: 
P1
URL der Erstveröffentlichung: 
Creative-Commons-Lizenz: 
cc-by-nc-nd Logo
Dokumentart: 
Working Paper

Datei(en):
Datei
Größe





Publikationen in EconStor sind urheberrechtlich geschützt.